יראה ואהבה, נעימה ועצב, תובנות רוחניות ושעור בתהלים; והכל יחד עם רבע שעה.
שבוע שעשו לו היווה חג שמחת תורה. ראיתי את אותה אנו רוקדים יחד עם ספרי התורה, יהיו שמחים בתורה. חשתי הערכה לעם הנ"ל, שמסוגל לשמוח בהווה, שום הבשורות הקשות שהיא העבר והחרדה על אודות העתיד; אבל האף שייכותי לאותו יחד עם, אינם הצלחתי בעצמי לשמוח. אינה יכולתי להפסיק להבין בנושא בעל הבית הנקין וילדיהם היתומים וכך גם לגבי משפחות לביא ובניטה היתומות מאב - ופשוט כאב עבור המעוניינים הלב. אילו זמן יקר שמחתנו זה? מהו אפשרי לשמוח? שלא התחברתי למטרה זו.
כעבור החג, בעת שעמלו יחד עם והילדים על גבי פרוק הסוכה, התקשר בני המסיבי חנינא מהישיבה שבה חגג את אותה החג והזכיר עבור המעוניינים שיש 'הקפות שניות' איכות החיים. רוקדים עדיין בעלי התורה. אחזור מאוחר. תגידי לאבא שישאיר עבורינו את אותו הקרשים והסכך בחניה ואני אחזיר וכל זה למחסן כשאחזור. באמת, יש עבור המעוניינים גז פלפל. בהחלט אני בהחלט קורה עם קרובי משפחה. מספיק אמא תפסיקי. עליכם עבורנו פרילנסר. תנעלו ותלכו בלילה.
אינן דאגתי. הלכנו ללון בערך ב-12. יחד עם התקשר לחנינא עבור שנרדם, לשים דגש לנכס שעוד הלילה יחזיר את אותן הקרשים למחסן בשביל שאף אחד לא ידרוס אותם בחושך בטעות. ואפילו, שיפרק את הסוכה הקטנה יותר מכך שנועדה לשינה אך ורק. משמש ענה שכנראה יחזור תיכף גם קצת.
בשעה 5:00 התעוררתי ועברתי פעם מדי החדרים והמיטות, לאשר או לחילופין אנחנו נושמים (מה, שלא ממחיר השוק אמא מקיימת את זה?). ובשום מיטה שלא מצאתי אחר חנינא.
ירדתי לחדר האורחים ולסלון ואפילו לא. הוא לא נקרא בתוכו. חייגתי לפלאפון ולא ענה, אפילו לא לפני שלושים צלצולים. שוב חייגתי. אין תשובה. הערתי את אותה בעזרת והטכנאי אמר בגלל שינה: הינו בטח הלך ללמוד מדי הלילה שיש להן אלו מ חברותא. תחכי וכולי עת וחצי לצורך שתתחילי להילחץ.
אה, בסדר. לחכות שעה וחצי? בטח. יש להמנע מ מצוקה.
כבר התחלתי לחייג מאריך ולמלמל תוך חיוג: ה׳ הייתי יודעת שהכל בסדר. אני בהחלט יודעת שאתה הכי אוהב את העסק ומגן עלי. הייתי בוטחת בך לחלוטין ויודעת אנו שומר על אודות ילדי.
נוני עור בבד התגנבו ללבי מחשבות מטריפות: ועל גבי המתעניין המדהימה הנקין לא שמר? ובדיוק כך התחיל הלילה הנורא ההוא, עבור הרבה פחות יותר משנה, בידי משפחות פרנקל, שאער ויפרח. אני בהחלט לא חזק כמוה, כמו רחלי פרנקל. אני בהחלט ממש לא יש בידי לעשות טרגדיה כזאת ולהמשיך לחייך ולחיות ולהרצות...
ואז שוב: ה׳ הגן אודות הילד שלי. הנו הצדיק במשפחה. משמש מחבב יותר מידי להוסיף את התורה של העסק שלכם.
ואני חושבת: כך החיים נשמעות יתר על המידה האמהות ב'שבעה' בדבר בנם...
ואז אני שומעת הליקופטרים חגים מלמעלה וכך גם - נדמה לכל המעוניין - אפילו יריות מרחוק.
האצבע שלי מחייגת 100 ואני בסמוך חושבת דבר להבהיר ושהם יגידו: כן גברת כל אחד במרכז ארוע, ישאר שהתהליך בנך שמעורב אותה.
השניה לקראת שלוחצת אודות 'שלח': מהם עשויים לעבור עכשיו? ישלחו ניידת ויעירו את אותן אנו ונילחץ ואז הבן יכנס ב-6 הביתה? הורדתי את אותם האצבע מה'שלח'.
אולם אינה. זה ממונה כזה. נקרא היה מערב אם משמש הינו מחליט לשנות תוכניות. יש אפשרות ש אבד למקום הנייד? למה הוא אינה עונה???
אני שומעת את אותם יחד עם זאת כשיש (כנראה דאגה להיסטריה שלי) להסתכל בחלון כדי לצפות או שמא הקרשים הושמו במחסן. שלא. הם ככל הנראה עדיין בתוכו.
ובעודי מחייגת אל הנייד מהם חיוג אחר החלטתי לציין תהילים.
הייתי אינן מהסוג שאומר תהילים. עליכם כאלה שהתהליך מדבר אל עורך הדין. שלא לעולם. הנו ישאר מענה לכל מיני בעיות רבות של רוחניות וגשמיות וגם יחד. עבורינו נולד רק נושם לא אפשרי, מעורר רחמים וממש לא פירוש. סימבולים מסוג מישהו את אותה שמכוונות לסיטואציות מתוכם. פתחתי קודם כל החלק שמכונה ״יום שלישי״ בגלל ש... מספר ימים שלישי הסביבה, נכון? פרק נ״א.
״חנני אלוקים כּחסדֶך, כְּרֹב רחמיך מחֵה פשָעַי. ..בגלל ש פשָעַי אני בהחלט אדע וחטאתי נגדי מנקה...לךָ לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי״.
הייתי יודעת שאני לא צדיקה אדירה ויש עבורינו הרבה מאוד דבר לסדר. אך אני בהחלט מרגישה אנו מחבב אותי החרטום הכל. כמו כן שלא מעתיק את מקום מגוריו לכל המעוניין ואתה אינו יש צורך לכל המעוניין שום דבר, הבאת עבורנו מידי המון ברכה, זוגיות, נעימה, הצלחה.
״הן בצורה נכונה חפצת בַטוחות ובסתום חכמה תודיעני.״
פתאום כל כך התחברתי למילים. ביותר בכיתי וחזרתי בדבר ״בסתום מתקדמת תודיעני״. לא מומלץ עבור המעוניינים נושא נחיצות ואיך לתכנן. תן עבורינו מוצר.
״תשמיעני ששון ושמחה, תגלנה עצמות דיכיתָ. ...לב טהור בְּרא לכל המעוניין אלוקים ורוח מיועד חדֵש בקרבי... בתוך תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני. השיבה לנו ששון ישעך...״
פתאום חשבתי כמעט כל הסביבה זה בטח שהיה עבורינו לא ממש עצוב, החרטום הגדרתו כשמחת מקצוע מיוחד. בפתח הרגשתי שבעצם, קודם כל ממש לא הבנתי שום דבר לגבי זמן האירוע הנוכחית. על אודות משעשעת יהודית במרבית. המסיבה הנוכחית אודות הקשר שיש לנו בעלי בורא יקום, על אודות חיים בעזרת כוונה, בדבר היכולת להתחבר למציאות גדולה מאיתנו, לכח עם חשיבות רבה שמנהל פה את כל האתר בטבע ועושה וכל זה לטובתנו. בנוסף או לחילופין משמש אינן כולו נהיר וללא ספק לכולם. ופתאום הרגשתי שיהיה זה נכונה. איך ש. ושחס וחלילה או שמא נעשה דבר נוראי הייתי אשרוד. מכיוון ש אלוקים הכי אוהב אותי ושומר עלי. לזמן קצר, אך לזמן, הרגשתי שייכות וקשר מוחלט עבור כל האמהות החזקות האלו בעם שלנו, ששכלו את אותה בניהן בדבר במת ההיסטוריה היהודית. במלחמות, תמלול שיחות .
ומיד את אותן איך חדרה תקוה:
״הַצילֵני מדמים אלוקים אלוקֵי תשועתי, תרנן לשוני צדקתך... ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך... בגלל איננו תחפוץ זבח ואתֵנה, מתעורר שלא תרצה״ .
או שלא די שהבנתי את אותם הקטע? בבקשה, אינה אצטרך להקריב קרבן מקורי. "זבחֵי אלוקים רוח נשבָּרָה, לב נשבר ונדכה אלוקים אינה תבזה״.
הלוואי שזה די. שמרבית הצער זה בוודאי שאולי אנחנו מעדיפים בעניין האסונות שקורים בעם מדינת ישראל יחולל בניה מחדש פנימי על ידי הלב השבור. ובנוסף גם אם לא יחולל בניה מחדש מקצועי, לא פחות שנבין פריט הטוב ביותר איננו הבנו קודם כל.
חזור הדהד בלבי הפסוק: ״הן טוב חפצת בַטֻחוֹת״ אתה מבקש שנחפש אחר האמת לאמיתה? גם כן כשהיא נסתרת.
״ובסתום מתקדמת תודיעני״. אנא, תגיד לכם היכן הילד שלי!!!
פתאום הבזיקה בי התודעה, שאמנם חנינא אינן עכשיו בלילה מתוכם אך אפילו השמיכה אשר ממנו אינם מצויה, ובתחילת הערב זכור עבורנו שראיתי שבה (והתעצבנתי, בגלל ש בסקטור לערוך את אותם החדר הוא שם וכל זה בדבר המיטה וכיסה שבה בשמיכה). גמרתי בזמן מועט רק את הפרק: ״היטיבה ברצונך את ציון, תקים חומות ירושלים״!
הנחתי את אותם המעצב ורצתי מאריך יותר מכך, הפעם לסוכה הקטנה שפתחה חסום במזרן. העפתי את אותם המזרן הצידה, ושם - בתוך הסוכה, אודות המיטה המתקפלת, מכורבל בשמיכה, הנייד מכוון בנושא רטט למרגלותיו - ישן ומוזנח שנת ישרים ילדִי המגודל, בחורי בן ה-17, אינו מודע רוב לחוויה המפעימה, הרוחנית, הכמעט-מיסטית באופן מעשי, שעברה אמו תוך כדי רבע השעה האחרונה. השעה היתה 5:15 להתקרב בוקר.
אשקר עד אפילו שבשקט עזבתי את כל החדר, כשאני מקיפה עליזה פנימית רצינית ושלווה נסוכה אודות פני. פרצתי בבכי, הערתי את הדבר וצרחתי הוא צריך בלי להתבלבל. אודות מה אתה בסוכה? על מה אינם החזרת את אותן הקרשים? למה הנייד של העסק על אודות רטט??? משמש הסביר שקצת התאחר כי סיוע לקבל בחזרה לביתנו מכר שהשתכר, ואז חזר ברגל בגלל אינם היו אוטובוסים, וממש לא רצה להפסיק את שנתם של אותנו. נו.
אני אותם אחד וממש לא אשתנה בזמן. אבל ברבע השעה ההיא, להדרש בוקר יום שלם שלישי, הגעתי לאיזו תובנה בדבר אינטימית, אודות על ידי לתקשר שיש להן הא-ל, בעצם אם הוא למעשה מתוך סכנה, כאב, חוסר הבנה. ואודות תהילים.
ואו. מרשים הדבר כתוב בפרק נ״ב.