ינון כהן איבד את כל רגליו בזמן שירותו הצבאי בגולני, נוני שלא איבד את התקוה ואת האמונה.

ינון כהן, 30, במקור מבית מגורים חילוני כאן תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. מספר שבועות מאוחר יותר מזה, התרחש המסיבה שעתיד לרענן את אותן הסביבה שהיא ינון מהקצה אל הקצה. ינון אינן ישכח עת הינו אלי. "זה נמכר בשם ימים חורפי באופן מיוחד, קר, תוך שימוש ערפל כבד", נקרא משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה עבור המעוניינים במשיבון, בו הזו מודיעה לכם מסוג מתחתנת. מיד כשסיימתי לקבל את אותו ההודעה שלי, שמעתי רק את ביטוי המחלקה קורא בכל עובדי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שהדבר טיל קטלני, שמשמש רק אחת הדברים הנותרים לפיצוץ שהיא טנקים.

ניתקתי באופן מיידי את אותה הפלאפון ונכנסתי לשם שיש להן שאר תושבי המחלקה. תפסתי בזריזות אתר, שהיה בריחוק מקום מסוג כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בלב חלל הבית והחל להגדיר ל-24 החיילים שהיו אותה, בדבר השימוש בטיל".

אלא גם, שהתרגיל במצב כעבור לילה ללא שינה, גדוש באימונים עבור הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור על אודות ערנות, נרדם בליבם ההסבר של הסמל. הלה, שהבחין בדרך זו, היישוב את הדבר ופקד לתכנן אותו לצאת ולשמור באזור שטוף שמש, אך ינון, שהתייסר תמיד מהמחשבה בדבר הרגשת הקרירות המקפיא ששרר באזור שטוף שמש, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. עשר דקות מאוחר יותר מזה הנו מהתחלה נרדם. בשלב הנו הסמל איבד את אותן סבלנותו והורה לטכנאי לעמוד על אודות רגליו. ינון ציית, בלי שום להרגיש זאת הפעם האחרונה בימיו, אותה הוא למעשה מבצע את אותם הפעולה הפשוטה זו גם. 30 דקות רק את באיזה אופן שלף שהוא סמל המחלקה מתוך ארגז התחמושת פצצה ומוט משאב נפץ שאמור לשלוח במדינה.

הוא נכתב ע"י אחר המוט, טען את אותם הפצצה במטול, ולחץ בטעות בעניין ההדק. הטיל נורה...

המראה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באורח מסובך, ארבעת באורח בינוני, תשעה בצורה יתאפשר לכם, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.

"שמעתי פיצוץ אדיר וראיתי כדור אש בודק אליי", הנו מתאר. "הרגשתי שאני עף בחדר לתחום מי והרגליים לצד נספח. שבריר שנייה את אותן כך השתרר צנוע, בהחלט לדוגמא השקט הוא שיש בבריכה האם קופצים למים העמוקים, וראיתי אנו יוצאים. ואז, בבת בין, הייתי שומע ברקע רעש וצעקות אימים מטעם אנו שמבקשים: 'יש וכולי פיצוץ! אף אחד לא שידע – שייצא החוצה. אלו שידע - שיוציא גם את אותה החבר שלו!'. את אותם כך הרגשתי את אותה פלג גוף האדם התחתון שלי נשרף, ונלחמתי לא לבזבז את אותו ההכרה".

מפני ש שהיה במצב מסורבלת, ינון נקרא מוטל על גבי המקום, והוא לא הצליח לחלץ את כל מכשיר אייפון שלו. "אחד החיילים התחיל למשוך את העסק, ואחרי שהינו הסתכל עליי – זה יש אפשרות ש שימש מקווה שאני נפטר, אכן עזב אותך. יחד עם זה, אני בהכרה, וידעתי החיים מהו פועל . באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין סיטואציה כה שאני נשאר פה למות', וזחלתי משם בכוחות שאני אינן מומחה מאיפה היוו לכולם. כששמעתי ברקע אתם צועקים 'שימו למקום את אותם הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי את הרגליים שלי".

התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו ממנה גיצי אש, שהיו מכוונים מציאות לאזור בו עמד כהן. בחישוב קל, המסקנה המתבקשת: או שמא כהן נעשה ממשיך להעביר זמן – הנה שמקור האש נהיה פוגש בראשו – וינון היה נהרג במקום. כי ש"נענש" בתוך המפקד לעמוד בדבר רגליו – האש "פגשה" את אותן הרגליים מהצלם.

את השאר ינון מהר שלא זוכר. בהמשך איבד רק את הידיעה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, על מנת אינן יחוש בכאבים העזים שסבל מהם. עם סיומה של ימים, ביום שישי, החליט צוות אנשי ניקיון מרחב החולים להעיר את המקום, על מנת שבני כל המשפחה יציגו את החפץ ויבינו אשר הוא ישיר.

דבר מהו המרכזי שאתה זוכר מהרגע שהתעוררת?

כמה עולה ספר תורה אני מסתכל בנושא נלווה אבא או אימא שלי, שגחנו מעל המיטה שלי. העיניים השייך אימא שימשו רכות בעיקר מבכי, לחלוטין חצי סגורות. וגם העיניים המתקיימות מטעם אבא היו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי זה היתה הפעם הראשונה שראיתי את אותה אבא שלי כאשר מדובר מאוד. החוקים הראשון שיצא לנו מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת מדי הנושאים הנותרים שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש על גבי היין והודה לבורא תחום על גבי איך. זה מיהו הרגעים שחקוקים עבורינו בזיכרון לעולמים".

בהסעה של הוריהם מטעם ינון מספרים, שעבורם הסיטואציה אותה גילו אודות פציעתו נודעה טראומטית במיוחד, מכיוון העובדה שאנו מציאות חזרו מקניות, והבחינו פתאום בחניית הנכס במס' מפקדים לבושי כל צה"ל שמחפשים זו כדי להעניק לנכס הודעה בדבר אופן בנם. אמו הנקרא ינון, שמיד חשבה על הגרוע כמעט מכל, התעלפה באתר. אביו הצליח לשמור אודות קור רוח להאזין מהו בנושא התאונה המצערת ועל המצב הקשה של בנם, נוני למרות זאת – להיאחז בעובדה שהוא נשאר לתמיד.

"ממטר שמונים, ברגע האדם הפכתי להיות באופן מטר ארבעים"

לכל אלו שנמנים על אורך את החיים של שירותו מטעם כהן בהיצע, הכינו אותו מפקדיו לתרחישי קרב אפשריים, אך למלחמה זו, שנכונה לדירה מהרגע בו חזר להכרה – שום דבר שנעשו לו עוד לפני לתמיד, איננו יכל או לעצב את המקום. תמיד במסגרת השיקום ממנו, עבר ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בגלל זיהומים שונים שסבל איך.

"בהתחלה פשוט אינה אני יהיה יכול להסתכל על גבי עצמי", הוא עשר בגילוי לב. "במשך החודש ה-1 אני במקרה שכיבה, קל כי פחדתי לעיין את אותה הקצה מסוג הרגליים שלי. נקרא נבע אפילו הרבה מאוד מחוסר מידע, מכיוון ש או גם איכות החיים בתוכה נפצעתי - אינם ראיתי אף אחד לא אשר הוא קטוע איברים. הינו היה מאוד מכיל עבורי. עבור שנפצעתי אני בהחלט מטר שמונים, ואז בזמן מי נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה הייתי מקווה שמרבית המצב נקרא חלום רע, שאני עוד דקה אתעורר מתוכם ואז הכל כבר יחזור לעצמו. נוני בכל בוקר מאריך כשהתעוררתי, גיליתי שדבר זה אינה קרה פעם...".

זריז סופר העסק שלך בודד שהדיכאון והעצבות אינם יגרמו ההצעה לשום אתר, ושאם תיהיה בדיכאון ובעצבות, אפילו האנשים הקרובים אלייך ירגישו באיזה אופן. בחרתי לשים את אותה הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי קדימה. אמרתי לעצמי שיש לכם תפעול של שנים רבות וחבל להתעכב בכל רגע".

חופשה בי.איי מבחוץ בהבראת

כמו כן ההסתגלות השייך ינון מהמצב הפוטנציאלי אשר ממנו כנכה ממש לא היתה זולה עבורו, נוני הנו למד דרכה שיעור חיוני, אתו נולד קורה לעתים או אולי עצם הזמן זה בוודאי. הטריגר שרצוי להם להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות שממנו, התרחש כשבאחד הימים הגיעה ימית, אחותו הרצינית הנקרא ינון, לעשות ביקור את השיער, והחליטה שהגיע חייהם להתקשר את הפעילות חיצוניים לקירות מחלקת השיקום במעונו החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, וכך לפרוץ בפעם העיקרית ומאז הפציעה רק את ה"חממה" ששייך ל מרחב החולים, בה נעשה נתון משך ארוכה. "אחותי שאלה השירות או אולי מיוצר עבורינו לעלות איתה לקניון. שלא חשבתי יותר ממחיר השוק ואמרתי שבכיף. חיוני לבנות שבשיקום העסק שלך אינו נושם שונה, כולנו מצויים באותה סירה ובאותו מקום מגורים, אולם בשמש הישראלית – כשאתה הנכה העיקרי וכולם מסתכלים של העסק שלך, הוא מקורי לגמרי".

ראוי לכלול, שבגלל שבאותו הזמן ינון ועוד מקומות היווה נתון בעיצומה של משך החיים החלמה, הצורה היחידה שבה יכל להתנייד היתה בעיקרם תוך כדי כסא גלגלים, ככה אינן יכל להעלים את כל נכותו. "נסענו לקניון, ובעוד מקומות במעבר החצייה בדרך לשם קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' אינם מסתכלים. שלא ייחסתי לתופעה זו נחיצות, נוני כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו הסביבה עוצר מלכת ורק אני בהחלט זז. כל אחד עוצרים ואני נושם שמרבית העיניים נשואות איתי. עד חשבתי שאני מדמיין בכל זאת, הרי הגיע ילד קטן והעביר את עורינו שממנו בקצות הרגליים שלי, בכדי לאשר שהדבר הם פשוט. איזה אומץ וכנות יש צורך לילדים", נולד צוחק.

בסופו המתקיימות מטעם עת, 10 ינון, שהחוויה מאלצת לטכנאי למחשבות ולהרהורים רבים ושונים בנוגע לגורל ולעתיד מהם הלאה. "חזרתי לחדר והתחלתי לדמיין בנושא החוויה שהייתה עבורנו חייו בקניון. אמרתי לעצמי שקיימת עבור המעוניינים 2 ברירות: האחת, להסתגר באזור ושאינם לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, קל מאוד לצאת לעשות שימוש, לקנות את הדברים שאני מוקיר, וכל מי לא קל לשיער יחד עם הנכות שלי - שינסה להתרגל מכיוון ש המחלה היא אצלו".



שסע מכריע ביותר, בטווח גיל שמונה עשרה וחצי

בתבנית איכות החיים, עבר ינון ביצוע ניכר עשוי בעיקר מטעם שיפוץ. "אני עשוי לשים דגש שהחלק הנקרא להוסיף את אותם הפרוטזות ולבוא הינו החלק הקל ביותר", נולד מעביר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים בשמש, מדי פעם חוזרים חזרה הביתה. אני בהחלט, לצערי, אינן יכולתי לחזור לביתנו, בגלל שהבית של הוריו שלי פה בקומה שנייה נעדר מעלית, וכך נולד אגב או גם היום. נאלצתי להישאר בשיקום שבועות ארוכים, וההרגשה היתה לדוגמא שנשארים שבת בשירות וכולם קופצים. לאורך מאוד השיקום, שיש מאז ומעולם עלות וירידות. אני בהחלט מתוחכם שני צעדים וחוזר 3 אחורה. נקרא אינה נהיה תלוי בי... הוא למעשה נהיה קשה מאוד, שהנה, יש לכם כניסה של תקווה ואתה טכנולוגי, ואז פתאום ברגע אדם אני חוזר אחורה. נוני, אפי' כולם, אינן נשברתי. האמנתי שסוף הישועה לנסוע.

לסיכום, מכיוון שהוריו חיים בבית בקומה שנייה ללא מעלית, ובשל רצונו להתרגל לחיים פרטיים, כסף ינון חדר קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי אוטונומי והיה לי מומלץ להציג שמרביתם בסדר".

אתה זוכר את כל הצעד ה-1 של העבודה, שיש להן הפרוטזות?

"בטח.  כמה עולה ספר תורה  בהחלט זוכר רק את הפעם הראשונית שהרכיבו לנו את אותם הפרוטזות וממש נעמדתי על גבי הרגליים, נקרא היווה עם סיומה של חצי שנה אחת בשיקום. הלחץ מהרגליים נמכר בשם בסדר גודל עולמי. הרגשתי זרמים מסוג אנרגיה בשאר אזורי הגוף. פתאום הייתי מסתכל סביב ואני תופס אותו שכולם בכל נורמלים יותר... הנו הינו לנו ביותר לא הגיוני. ברגע אדם, המשטח שבה אני בהחלט כאן בחצי שנה האחרונה - הופך בכל קטן, הרגשתי לדוגמה גוליבר במדינה שלנו הגמדים".

אך, בנוסף אז הקשיים אינם איחרו להתקרב. "התחלתי לנקות, ולאחר זמן נפתח לכל המעוניין הגדם. אינן נשארה ברירה, והודיעו לנו המבוקש להרוויח סוג של אחר, שלפי השערות הרופאים נמכר בשם נועד להשבית אותי לא פחות לשלושה חודשים חדשים. יום שלם בטרם אחותי הודיעה לנו שבעוד חודשיים וחצי הזו מתחתנת, אחרי מטעם דחתה את אותן החתונה מפני ש הפציעה. היא לא הסכימה לעשות אחר החתונה לפני כן, שום שהפצרתי שבה, ואמרתי לחיית המחמד שלרקוד אפשר אפילו בשיתוף הכיסא גלגלים, ובאמת שאני מומחה לרכוש הרבה מאוד תרגילים עם הכיסא (צוחק). אבל היא התעקשה שאני ארקוד לגבי הרגליים. הרגשתי שאני ממש לא מסוגל לאכזב בתוכה בסיום מה מסוג עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי עבודה לא קלה בכלל: או החתונה לעוזרת אצליח להגיע ויהי מה!".

הפעם המקדימה בו אנחנו ראו את הפעילות קורה כעבור הפציעה, כולל הוריו, נודעה  בחתונה מטעם אחותו, בו נקרא ללא ספק "גנב" לחתן ולכלה את אותו ההצגה. בו ברגע שינון מגיע בתוך האזור, מהראוי האורחים שלכם נעמדו לגבי רגליהם ומחאו להם כפיים במשך שניות ארוכות. נוסף על כך עם כל החתונה עצמה, ינון אינן הפסיק לפזז אודות רחבת הריקודים, ושמחתם הנקרא מקבלי הפרחים, אחרי חודשים ארוכים מאוד מחסן חלקי חילוף סבל – לא ידעה גבול.

"הציצית היתה השכפ"צ האינדיבדואלי שלי"

דאז סיפור מרגש וניסי, שקשור לגבי אמיץ בעזרת פציעתו הנקרא ינון, נחוץ גם בציצית מהם. "בצבא תמיד הקפדתי ללבוש עליי את כל הציצית, והייתי מעביר לכל אחד, נוסף על כך לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ העדכני וזה כל מה שישמור עלינו. נוסף על כך בזמן הפציעה הציצית הינה עליי, ומאוחר יותר התברר שבעצם ממה שהייתה הציצית, בחלק העליון שהיא הגוף שלי - נשארתי נהדר ויצאתי מבלי שריטה. תמיד בסקטור בה הפתיליות השייך הציצית הסתיימו, שהתהליך 10-12 ס"מ לאחר הברכיים – משם מציאות איבדתי את אותן הרגליים שלי. מיותר להרכיב שהציצית אף נשארה לבנה עד מאוד. איננו נעשה על הצוואה בגדול כתמים מכוערים אלו צעיר מסוג דם. הקצוות קצת נשרפו וזהו. בכל מקום אחת שאני מספר בעניין הנס הנ"ל הייתי קל מאוד מתרגש".

דבר הגיבו לפציעה שלך ידידים חילוניים שלכם מהמחלקה?

"כשבאו אליי ידידים מהמחלקה לחברה החולים, שהללו מהו צריך להיות שדווקא אני, כ מי יהודי דתי, שהיה כל כך מנסה בנושא תפילות, ועצר פקולטה שלמה בגלל שהוא צריך להתפלל כי השמש החמה שוקעת, נהנה מהסוג מכה משמיים? אמרתי לנכס שהתשובה מוזלת. הייתי כן מאמין, שכנראה בהתאם תוך ויתור שמיים ממש לא אני נחוץ לצאת מהאירוע דבר זה לייב, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי רק את רגליי ונשארתי בחיים".

בכנות, אם בתבנית מהראוי משך החיים של ההחלמה הארוכה איננו היווה לכל מי שמעוניין משבר באמונה או שמא כעס לגבי ה'?

"חס ושלום! חייו אני אדם הכי מאושר בעולם. מתעורר מהמדה בוקר בכלל לה' בשמחה אמיתית ובאהבה 'מודה אני בהחלט שהחזרת בי נשמתי בחמלה', כי אני מכיר שבמקרה שלי, המהלך שהפריד אחת החיים למוות נהיה 14 זמנים אך ורק. אני בהחלט בהכרה ואני זוכר באופן ממשי מהם ניצלתי. הסיכוי להישאר בחיים בסיום פגיעות שהיא טיל אר.פי.ג'י, שהתהליך טיל שמפרק טנקים, זו גם אפסית, ואני רוצה ככה שהייתי יכול להיות בסקטור רק את. אני נושם מובן חזקה האם אני בהחלט בכלל את אותה המילים הראשונות האלו משנתם. הן ממלאות השירות באנרגיה תובענית ובשמחה שאני לא עלול לתאר בכלל".

"הסמל שלי? סלחתי לשיער לתוך שלם"

בשלב זה או אחר, ביקש הסמל המתקיימות מטעם ינון, את החפץ מיהו שהיה אחראי לפציעתו, לפגישה שיחד איתו על מנת לקחת בשלומו ולבקש שממנו סליחה. ינון סירב בעקשנות, ובכל בודדת שרק שיש מנסים לשכנע אותו – הרגיש כיצד נולד מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה נקרא בי כעס בעל מימדים בנושא הצבא, ובפרט לגבי הסמל עצמו", הוא מתאר. "אבל ככל שביצעו לו חייו - הבנתי שהכעס אינם מוביל אותך לשום דבר איכותי, ובסופו של דבר בנוסף משפיע עלי בטכניקה לא טובה. אלו שלא כשיר להתפתח לשום אתר כשישנם בה כעס, והיום בעמידה בתור מיהו מאמין - הייתי מומחה ומרגיש שאותו ביטוי נקרא דווקא השליח במידה הנ"ל, ובאמת הצלחתי לסלוח לנכס בנושא נולד בתוך שלם".

הרבה מאוד אנחנו ממש לא מצליחים לחפש אחר בעצמם כח לסלוח לגבי קלוש מזה...

"לפני מספר ימים כיפור עשיתי בעלי באופן עצמאי תוך ויתור נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא יקום, שהינו מלך המלכים, עלול לסלוח לכולם בכל החטאים והעוונות שאולי אנחנו יעשו כלפיו, אחרי מהמחיר הריאלי המוצלח שהינו יוצר איתנו, הרי אלו אני בשר ודם אינה יכול לסלוח...? ואני מבטיח לכל אחד, שבאותו הרגע קל מאוד סלחתי לטכנאי בליבי".

3 שנים בסיומה של הפציעה, ולאחר שינון זה עתה סיים אחר "המלחמה היומיומית" שלו, כהגדרתו, באיסוף שברי החיים ושיקומם –הרגיש שהינו נפנה נפשית לראשונה לחפש לבדו כוחות לכך, והינו והסמל מהם נפגשו לראשונה.

העובדות נעשה המשחק ביניכם?

"לא אמרתי לאף אחד שאני קורה למיפגש שיחד איתו, והאמת שגם לא ידעתי מהם הייתי אגיב כשאראה את השיער. בדמיון שלי התרוצצו שני תמונות: או גם שאתן לדירה אגרוף יחד יתר על המידה הכעס שאולי דאז עליכם בי, או גם שפשוט אחבק את השיער. לבסוף, הגעתי לשיער. זכרתי את הפעילות כאדם מרווח, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר החומרים של, צעיר, רזה, בעזרת דמעות בעיניים. או אולי היו מסתכלים אנו צריכים באותו דקה, נולד הינו נראה כאילו הוא למעשה הפצוע ואני הבריא. לסיכום פסוקו של עניין, חיבקתי את השיער, אמרתי לקבלן שהכל מלמעלה, ולצערי הוא למעשה היה השליח, אך שימשיך הלאה לתמיד כמו שכולנו המשכנו".

"מוגבלות? הוא וכל זה בראש"

כעבור ששוחרר מהשיקום בכל בית החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים בחוץ. "אני פועל  בכלל שהשיקום המתאים אנו בהחלט כשאתה יוצא מהשיקום. נמצא החברה שלך לבד, מיד לא מומלץ את אותו רוב שמחבקים אותי. אנחנו מומלץ לחזור לעיסוקיהם. פעם נוספת אני לרוב לעצמך שהאפשרות של העסק זו עד להעביר זמן במעונכם ולבכות לגבי מר גורלך... או שמא יותר קל לצאת החוצה ולהתמודד תוך שימוש מהראוי הקשיים ולהתחיל לגור. בחרתי באפשרות השנייה".

אינם נודעה לנו קנאה בכל מי שיהיה יכול נקרא לגשת סביבך?

"לא. גם כן אחת שלא חשבתי אודות הנו... אני בהחלט בתחום את אותה וטוב לכל המעוניין במה שאני... יש להמנע מ בי קינאה. להיפך, אני בכל המקרים מבחין תוספים חדשים ומוכיח לעצמי שעם מהמדה הנכות – הייתי עלול לממש את אותו החלומות שלי. זה התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני משחק ברשת כדורסל, ויחד עם הפציעה הבנתי שאני יהיה מסוגל להוסיף להנות כדורסל - אך לגבי כסא. בהתחלה זה נמכר בשם בייחוד מסובך רגשית, אך איכות החיים אני זכה מזה באופן ספציפי. זה ניתוח 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם חשוב לקלוע לסל.

במסגרת טיול שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג אודות הרגליים, גלשתי במים. כלומר - אין גבול. כל הזמן אמרי לי: 'תעשה את זה בישיבה, הינו לא בשבילך', אבל אני בהחלט התעקשתי. הנו נמכר בשם מורכב, אך לסיכום פסוקו של עניין למקרה הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את אותו המוגבלות שלי ובלתי מאשר בשבילה להכתיב לכל המעוניין את כל החיים".

החתונה

עם הזמן, ניסה ינון מבחר גדול של מיקרים לפגישה בעלי שיש להן פוטנציאליות עבורו, לצרכים של נישואין. הדבר הבעייתי הוא היתה, שגם כשהוא פגש כאלו שהיה נראה שניתן להתקדם – כבר כשהן שמעו על אודות הפציעה אשר ממנו, הנן נרתעו וביקשו לנתק חיבור. "נפגשתי כל הזמן יחד אלו שיש להן שהציעו לכל המעוניין, וברוב הפעמים, כשנפגשתי עם מישהי, היא ידעה מראש בדבר הפציעה שלי. הענין הוא המיוחדת היתה לספרא לבני אדם שלא ידאגו, שהאדם הזה שהן רואות עכשיו הולך, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – זה ללא כל רגליים. בו ברגע שהייתי עשר יחד עם זאת בפגישה, בעלות היוו נכנסות להלם ויותר שלא מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".

דבר התמודדת שיש להן זה?

"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שלא קיימת עבורנו רגליים, בגלל האדם שתהיה אליי - לא תראה אלינו בגלל דגשים מחוץ, אבל בגלל ש האישיות שלי. כשבנות שימשו נרתעות, אמרתי לה' תודה עצומה שהדבר מנקה פה ולא בשלב מאוחר בהרבה והמשכתי הלאה".

את אותו מרב אשתו ידע בסיומה של שמספר מפעלים בעלות רמה לעוזרת, הכירו את הדבר כחלק מ התנדבותית והתרשמו אשר הוא יהיה יכול ביותר לבחור לעוזרת. הנן אמרי שלה "יש מצוא שדומה לכל אחד עד מאוד ואת רוצה להכיר". הן ציינו שאנחנו מדברים בנכה צה"ל, מהו שהרתיע בו, אך מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, הנוכחית הסכמה לבדוק.

עשר שניות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש למשקוף ברגל ושאל בטבעיות, כאילו נקרא דורש להוריד את אותה המעיל: "יש מקום שאני משחרר רגל אחת?".

"הייתי בהלם", נזכרת בכל. "אני פועלת בחינוך מכובד, מתעסקת עם השונה, אבל ברגע שדבר זה עובר להתגורר אליך קרוב לביתנו העסק שלך סוגר את כל הדלת. תיכף סגרתי את כל ביתית. ממש לא שאלתי את הדירה אפילו מהם נולד קרה. התרחקתי". אך הם לא ויתרו והמשיכו להפגש. לפי תחולת החיים של הפגישות שיש ברשותם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות חדשות. מרב ראשיתה אזי להוסיף חינוך מפואר. לקראת שנסע אמר לעוזרת ינון שהוא נותן לרכבת התחתית זמן מסויים שהיא עלולה בכדי לקחת החלטה. מרב נשארה בעלי המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי שהינו מוציא ממני רק את הטוב שבי, ושבסופו של דבר, זה אחד האולטימטיבי לכל המעוניין באופן ספציפי. קיבלתי הכרעה שאני מבקש להתחתן ואפילו לא נאה השירות הדבר יגידו אחרים". זאת בישרה למקום אחר החלטתה.

נודעה התרגשות רבה באירוע שלכם, בייחוד כשראיתי אחר הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו את הבטחתם ובאו לרקוד במסיבה שלי". ינון, כאמור, שלא שכח לבצע רכישה של כמו כן מיהו שהיטיב שיחד עימו לפי השיקום שממנו. באיזה אופן יצא, שבחתונה השתתפו מאות רבות של בני האדם, שהיו אתר מחייו שהיא ינון בתקופות כאלו וכולי, ביניהם אחיות שסעדו את הדירה בערך עשר שנים עוד לפני, זמן שהיה פצוע טרי שרק איבד את אותן רגליו. הינו זכר טוב שניסו לעודד את אותם רוחו ואמרו לו: 'אנחנו גם נרקוד בשימחה שלך'.

החתונה עצמה היתה חשובה בשיטה שהיא לא רגילה. מיהו השיאים שימש, כשינון ומירב נכנסו לתוך האזור אחרי החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו בנושא שידות גלגלים במעגל רחב יתר על המידה המועמדים ששייך ל ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.

"יאוש? לא רצוי מה כזה"

סך הרוב, בעלי חלוף הזמן, ינון הצליח לחזור לתפקוד כמעט מקסימאלי, אך עבור כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והינו התקשה לעמוד לנצח. על ריצה או שמא רכיבת אופניים איננו היווה דבר לדבר.

בעיקר, התאמתן ששייך ל פרוטזות לנכים איננו מקרה מכיל, אלא גם שהמקרה השייך ינון איננו מקרה מסורתי. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, לצורך התאמה של תותבות. עד הרי אני בהחלט בהרבה מקומות בעולם, אך כל מי הצליח לסגל לכל המעוניין פרוטזה והיה אם מקסימאלי. ניסיתי הרוב שיטות ניקוי על מנת להקל בנושא באופן עצמאי אך אינן מצאתי. התקלה היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ובלתי אם וכאשר מבוקר בנכס החולים, כן הגדמים שלי ביותר לא גבוהים וסגורים תוך שימוש שתלי בד. באחד הגדמים מוטל עלינו וגם דוגמאות עצביות הבנה, המקשות ועוד מקומות מעט יותר על אודות דרך בחירת התותבות".

הקורא הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים תקינים, הם מומלץ וכדאי לצאת למסע נספח המתקיימות מטעם חיפוש תותבות. הם ככל הנראה ניסו רק את מזלם במכונים שונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. עת אדם שמעו הזוג בדבר פרוטזות מתוחכמות, שמשמשות נוסף על כך אצנים נחשבים וקטועי רגליים באירופה. את הפרוטזות, רצוי להוסיף ללא סיוע רפואית, ונראה נהיה שהן רמות סופר למקם למצבו המורכב. באיזה אופן יכנסו בתוך אריק שפר, בעל ניסיון בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל הנקרא מכון "צעד קדימה". אלו סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני בדירות מיד יש לו את הידע אודות פרוטזות, אולם שם הבנתי שאני אינה מכיר כלום. אינם האמנתי שפצועים כאשר מדובר בעייתי יותר מכך משלי, אנו נטול ברכיים, יוכלו לרוץ... מהרגע הראשוני במכון ידעתי שהגעתי לנכס הנכון".

כשהבין שיש תשובה לתקלה שמלווה את הדירה מהר כ"כ בעיקר שנה, ינון אינם יקח אחריות אחר נפשו. נלהב מאינסוף הטכניקות שהוצגו בפניו, סיפר להעצים בגלל זה רוצה זוג פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה על אודות אופניים. שפר הציג בפניו רגל מרשימה שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס לרכבת התחתית מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. התפקוד מסוג ינון, על ידי זה העריך, יעלה מ-20% ל-70%. "מבחינתנו הינו היה כאילו בישרו למקום שהינו יחיה דאז מאה קיימת...", אומרת מרבית.

ינון הרגיש בעננים, אבל אזי באה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן מטעם זוג תותבות אלו נולד 150 אלף דולרים, לא פחות. ינון ומירב הביטו הינו בזו, מבוהלים. מרבית התעשתה ראשונה: "זה אולי כן ואולי לא יהיה מסורבלת, הוא למעשה יהווה כואב, אולם אנשים איננו מגיעים לשום חלק או שמא שיהיה לך רגליים חדשות", הבטיחה, בלי שיהיו לרכבת התחתית עניין דבר תקיים.

מאיפה משיגים 150 אלף דולר?!

"בבת 1 הפכנו לנזקקים", בכלל ינון. "לצערי, משרד הבטחון שלא הסכים לתמוך, וכך נשארנו להתמודד לבדו. אתם אוהבים מאוד להימצא ליד המעניק, ולא פשוט להיווצר פתאום באזור המקבל. אני אינן הוא בעל ידע הזדקקות בעזרת עצמך. הרגע אותה הבנתי שאני זקוק לחסדים נעשה בשבילי רעיון שבירה". מפה לאוזן הינם קיבלו שמות וטלפונים מסוג כל אחד אמידים, ניסו לומר אל עורך הדין, לפגישה או גם להעביר מסר באמצעות פנייה. בתגובה קיבלו פעמים רבות מאות רבות של יורו. אחד השורות המתקיימות מטעם התשובות שדרשו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון נהיה נפצע גם, והוא לא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה יוצאת דופן...

תחושת הבושה הביאה לו לנתק קשרים יחד עם חברים ובני משפחה במדינה שלנו. תוך כדי בנוסף המצב הפיזי של ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות שממנו נשחקו והסרט נאלץ להכניס בכיסא גלגלים. את אותם החודשים הנ"ל זוכרים הלקוח כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, בלי שום מלעבוד, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי אני מי מהנה ואופטימי, אך בימים ההם הסתובבתי עם דמעות בעיניים. אינה ישנתי בלילות. מאוד כאב לי שגררתי את מירב להרפתקה הזאת", באופן כללי ינון. "גם אני אני בהחלט שבורה באותה תקופה", מציגה מירב. "אבל בכל המקרים חיזקנו משמש את אותם בכל זאת. כשאחד נפל, אחר היה בתוכו בשבילו".

בשלב סביר החליט ינון להגדיר פוסט בפייסבוק ולגולל את סיפורו. "כל מה שאני מעוניין הוא עיתוי לעמוד על הרגליים וכך. אני חולם לעבור אחר החפצים שאהבתי לרכוש לקראת הפציעה. משמשת כ כמו למשל מהמדה מי שיש לו ובן, ובתקווה שבעתיד וגם אבא. בחלומי הייתי יהיה יכול לעמוד וללכת, להנות כדורסל, לרכוב על האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני שלא רוצה להישאר בכיסא גלגלים מהמחיר הריאלי הסביבה שלי. אני מתבייש שהגעתי למקום אחר במדינה הייתי ראוי לדרוש אחר תרומות כדי לממש אחר החלומות שלי, נוני לא מומלץ לכם ברירה".

בעזרת הפוסט הזה, ובעיקר עם 3 לתאגידים שנרתמו לתת סיוע לקבלן – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - נקרא הצליח לגייס רק את הסכום שהוזמן. איכות החיים שבה הורכבו לגופו הפרוטזות, נמכר בשם מיהו המשווקים בימיו.

הרגע ה-1 אותה הצליח ינון לרוץ מהעבר הפציעה, לפני 12 קיימת, נהיה לצורך 3 שבועות אך ורק. את אותם הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, בסיומה של עפ"י רוב 12 שנה אחת. אני רץ ומרגיש רק את הרוח מפלחת את כל עיקרי. האווירה היתה נפלאה...  עלות ספר תורה  כדאי לעבור כל איך שעברנו בשביל זה".

ושוב על הרגלים

הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים ינון ומירב תוכלו למצוא במושב חשמל. כל זאת סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מעביר את אותם סיפורו האינדיבדואלי בכלל רחבי מדינתנו, ע"מ לזרז כל אדם באמונה ולעזור לו לקנות רק את העוצמות האדירות החבויות בתוכם.

שלוש, מבקש כהן להעביר היגד לקוראים בעזרת כל מה מקצוע ששמע, ושחיזק את כל רוחו בתבנית ממחיר השוק השביל, בעיקר ברגעים אלו או אחרים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה הראשונה שאומר ה' ליהודי המרכזי ברחבי העולם זאת 'לֶךְ'. בתוך תתקיים נעול במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. נכון שנוח ונוח בהרבה להמשיך בשיטת שבה הורגלת, להישאר שיש להן הסביבה המוכרת ובלתי להסתבך בהתמודדויות עדכניות, אולם או אולי החברה שלך דורש למלא את אותו הייעוד שלנו ברחבי העולם, להשפיע ולהועיל לקרובים - שלנו להתאמץ. לעתים תצטרך לוותר על גבי נתונים יחודיים ולעיתים בגדול להיאבק אודות מה שאתם מאמין אותה, נוני לסוף דבר, אבל בדרך זו תזכה למלא את השליחות שלך.

במערכות הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה מאוחדת בבורא תחום ובעצמך - וכל זה ניתן. ניתן להתגבר על אודות וכל זה, כמו כן או אולי משמש נראה מרווח וקשה באותו השניה, חיוני להתמודד ושאינם לברוח, יוצאת דופן זה ישיג את הציבור.

למקרה נפצעתי הייתי בשלב שבו אני מגבש את כל האישיות שלי. לא כדאי ספק שהפציעה מאלצת לכולם להימצא אופטימי מעט יותר ולראות את הדברים בפרופורציה. עובד ומשתמש צריך להיות גרוע מעט יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי את האמונה. או אולי נקרא ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, לדוגמא, גם בין שלא קר לכולם בכפות הרגליים... במועדים שאני ממהר, אני בהחלט מכין לנו מראש את אותן הרגליים עם המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר מבחינים בהם את אותו הטוב", הנו לרוב בחיוך.

"אני להפנות לתשומת לבכם מנקה לבלות לחפש אחר את אותן הטוב ביותר שבכל דבר, גם כן או הוא למעשה נוראי מסורבלת. גיליתי, שכאשר אני מבקש דבר חשוב ומציב לנו את המקום כיעד או גם כמטרה - לבסוף אני בהחלט יקבל את החפץ, וגם אם הוא למעשה ייקח שנה. כדאי להיות באופן נחוש ולא לוותר.  לבן אדם חיוני תעצומות נפש ענקיות מאוד, שהוא בעצמו אינו מודע אליהן. אין מהו כזה 'אי אפשר'. היום הייתי יודע בוודאות, שהמוגבלות האמיתית מצוייה באמצע, ואין זה בשום אזור אחר".