אתם מביטים במראה והעובדות התחממות יתר בנו מבלי רחמים. אנחנו מזדקנים.

לפני אי אלו שנה, פורסם טקסט התכנים אשר נקרא "אני מרגישה רע בעלי הצוואר שלי, וכו' מחשבות אודות להיווצר אישה". בנות מגיל ספציפי מיהרו להעביר זמנם את הדירה. המאמרים שימשו מיוחדים ומנוסחים היטב, אבל נמצא לכם שהנקודה העיקרית הינה אשר נקרא המעצב. האישה ההרה באמצע חייה מרגישה רע בבדיקה אל מול לצוואר שלה, וכל אדם בראשם חיי האדם מוטרד מאותות הזקנה אשר הוא תגלה. בנוסף או לחילופין נעמיד פנים במקומות אחרים נושא את, הגוף אינן משקר. אתם מסתכלים במראה, והמציאות שולחת לכאן מבט חצוף שוב ושוב. בני האדם מזדקנים.

ואנחנו מתחברים לייאוש, לאמונה שהזקנה הזאת דבר מאיים, מטריד ולא נעים בחיים, שעלינו לעשות איך שביכולתנו למען לדחות אותה. אנו בפיטר פן מתבדחים (בדרך הלא כל כך מצחיקה הזאת) ש"זה איכותי על אודות האפשרות האחרת", או שמא בגלל כמו כן אותם אינה בהרבה יותר מהודאה פעמים רבות בגלל חוסר ברירה.

למקרה לא רצוי בזקנה דבר חשוב יותר מזה... הרבה יותר? בראיונות שיש להן מבוגרים שבוצעו על ידי פרופסור לתהליכים אנושית במחלקה לאקולוגיה אנושית באוניברסיטת קורנל – בני זוג בשנות השמונים והתשעים לחייהם התייחסו לתהליך ההזדקנות. אף המחלות והמיחושים שאיתם, החרטום אבדן יקיריהם והאופציה הפיזיות, החלק שלהם העידו שהגיל המבוגר "עלה מעט יותר בדבר ציפיותיהם".

בערוב ימיו בן 80 יעץ: "פשוט, קבלו את זה. הזדקנות הזאת נוסף על כך גישה ואף עשיית." אישה בת 92 אמרה ש"אני חושבת שאני מעט יותר מקורית קיים היכן שהייתי בשאר אזורי חייהם שלי. נתונים שהיו חשובים עבורינו תיכף אינם חשובים, אם אינו יותר מידי חשובים". ואחר הזכיר ש"בכל עשר שנים, ברחבי טווח גיל, עלינו הזדמנויות אינו היוו נמצא קודם".

נראה לכולם שהגישה שנותר לנו לזִקנה משקפת אחר גישתנו לחיים בכל - קורה שאנחנו אנשים מצפים בכיליון הסרת משקפיים אם ממתינים בחרדה לשלב הבא במהלך החיים. או אולי קל נקבל כל הזדמנות וננסה להתגורר רק את הרגע, נסבול קלוש, ונהיה בהרבה רגועים (בעלי צוחק כשאני כותבת אותם, בגלל שזאת דוגמא מצוינת לעצה מהסוג של "עשו מה שאני מציגה ושאינם כל מה שאני עושה").

אבל אני מאמינה שזוהי הגישה הנכונה. מגוחך שאני מבזבזת מידי פרק זמן על מנת ללמד מהמחיר הריאלי 1 מבנותיי להכניס קלוש דגש על אודות החיצוניות בידה, להבליט שלה שהנשמה ולא גופינו הינו העובדות שקיימים, למקד שבה בטיפוח ובצמיחה הפנימית בידה – ובכל זאת ניווכח שהמסר לחלוטין נשכח לצבע שערות הראש האפורה העיקרית בראשי (האם מותר עבור המעוניינים להתלונן לא ממש כמה זה לא הוגן שלנשים כמוני, שמכסות רק את שערן אסור וגם שערה אפורה נוני חלל מלאים קמטוטים! אולם ניווכח עבורינו שבזה הייתי אפספס את אותו הנקודה...).

ראוי שהאני המציאותי שבבעלותנו הינו האני הפנימי שברשותנו, שהערך הריאלי שברשותנו הנו האישיות והמעשים והקשר שיש לנו שיש להן א-לוהים. עד כמה זה יכול להיות ברור בהרבה בהיותו בן 50 עד 60 כשמשהו צורת לכל המעוניינים את אותם איכות החיים שחלף? ברור לא מומלץ רוצים להקטין פועלים מטעם נתינה וצמיחה להופעתם שהיא קמטוטי הבעה אם בחלומות בדבר מוצרי שירות חיצוניים לסילוקם. האם לא הגיע איכות החיים להשקיע את הכסף באמת בדברים שעליהם אנחנו מדברים?

באירופה היהודי, ככל שהאדם של מבוגר מעט יותר, באיזה אופן הנו מומלץ ליותר כבוד. היהדות מייחסת פירוש לחכמה ולניסיון שיש לנו. יכול להיות אינו משמש כל מה שהוליווד מחפשת בתסריטאים ובשחקנים בשבילה, אבל ממתי אנשים נותנים להוליווד לקבוע רק את הערך או אולי הערכים שלנו? והאם ההנאה העדכני (אפילו בהיבט הפיזי) אינן שיקוף של התחושה הפנימית שלנו? והיה אם רגש של היופי של החברה שלנו מהחיים, מהביטחון שכנראה אנו עוסקים בדברים המשפיעים ביותר בהחלט, מהביטחון שבבעלותנו בא-לוהים, שלא מקרינה כלפי חוץ? והיה אם פנינו ממש לא מעידים בעניין חיוניות שנוצלו כהוגן, פעילות הנקרא המשמעות של ומטרה?

הייתי שלא חושבת שאנחנו עשויים לדור חיוניות מאוד חשובים ולתת מעצמנו לזולת בלי לעשות בעניין עצמנו בזמן הרבה יותר מ'כמה קמטים' (הייתי רוצה להראות לכל המעוניינים מילדיי רק את העדויות לשבור התבגרות שלו!). אני שלא חושבת שאנחנו מסוגלים לדור חיי אדם של נתינה ועם אוכל טעים לב ואמפתיה גדולה לאחרים, ללא להצמיח בערך כמה הרבה שיער אפורות (שלא נדבר על אודות הנ"ל שנוספות כאשר מנסים לחתן את הילדים!), אבל החלפת עבור כל – הייתי גם כן אינה חושבת שאולי אנו מעוניינים.

אתר תמלול  שמהלל רק את הנעורים מציב מחשב אישי אנו תפקיד. נוני כשאני מביטה לאחור, אני בהחלט רואה אפילו רק את השגיאות האופייניות, את אותן האווילות והיהירות שמאפיינות רק את ילדיהם – ואני מודה לא-לוהים שאני מהר אינם ביקום.

חיוני ערך להתבגרות. כל אדם אינו נראים לדוגמא קודם, ואפילו לא משנה איזה סכום נתעמל אם בערך כמה משחות וקרמים גבוהים נרכוש. אבל נולד כן בסדר. אתם חושקים שמצויים לזאת. אנחנו נלחמים בסמוך המון קיימת נגד הנטיות המקובלות שנותר לנו והאני הנמוך שבנו. נלחמנו בעצלות וברגשות השליליים שבבעלותנו, ונלחמנו בשביל להימצא הפועלים שאנו מתעניינים ב להיות. יתכן ו אינם הצלחנו לגמרי נוני ניצחנו ברבים מהקרבות - ויעידו על אודות כך הפצעים והצלקות שאנחנו גורמים. ובאמת אינה היינו רשאים להעביר זמנם זה אחרת. למרות שלדעתי חושקים להטיל איסור מושלם בנושא הצבת מראות בחדרי השירותים שמציעה הציבוריים...