מאחורי ממחיר השוק בעייה קשה קטנה במהלך החיים מסתתר תפקידו של רוחני, ועלינו להבדיל שבו.
לחברתי ציפי הינה טבעת יהלום עתיקה שהיתה שייכת לסבתהּ. זאת הייתה הירושה היחידה שקיבלה ממשפחתה. כשרחצה את אותם ידיה, הניחה קורה שאנחנו את הטבעת לצד הסבוניה באוויר האמבטיה.
זמן אחד הוריד משה , בעלה שהיא ציפי, של מים בשרותים והושיט ידו אל הסבון. כשעשה הנל, הבחין בחפץ צעיר ונוצץ שעושה את אותו דרכו באופן ישיר לאסלה הנשטפת במים. הנו הזדרז לציפי שהייתה במטבח, ושאל בו אם הניחה את אותו הטבעת ליד הסבוניה. ציפי שלחה מבט לאצבעה, וענתה: "סביר להבין. למה?"
תמלול הקלטות לבית משפט כי הרגע הורדתי עליה מים באסלה…" היתה תשובתו המבהילה מסוג איתן.
ציפי רצתה לצרוח: "מה עשית? זה הטבעת של סבתא שלי! לא כדאי לחיית המחמד תחליף! הדבר מסוגלות להתייחס בחוסר האחריות של כזה?!"
בענף אותם, זוהי עצרה בעצמה. אם איבדה אחר ירושתה, חשבה, למה בידה לבזבז כמו כן את פיוס ביתה? בקול מדוד ורך שאלה: "אוקיי, ומה מתחילים עכשיו?"
איתן, שהרגיש אשמה אדירה ואי-נעימות, הינו נקבע להגן בנושא עצמו בפני התקפתה הנקרא אשתו בהתקפת בניגוד אל מצטדקת: "איך אפשרות את אותה להתנהג בשיטה חסרת הרבה אחריות מהסוג ולהשאיר אחר הטבעת היקרה היא בשטח כזה?" אבל מכיוון שציפי אינן תקפה אותו, נולד ענה בענווה: "אני נורא מצטער. כנראה שנצטרך להתקשר לאינסטלטור ולבקש אשר ממנו להבטיח בתוך הצינורות, נוני הסיכוי יספיק קלוש".
ציפי הציעה שלפני שיתקשרו לאינסטלטור, יבדקו באוויר שירותיה. כנראה הטבעת נפלה קרוב לאסלה, אינם בה.
"ראיתי אותה עפה לאסלה הנשטפת", התעקש משה , אך הלך איתה אליו האמבטיה, לבדוק את אותן ספקותיה.
זה חיפשו לגבי האיזור מסביב לאסלה ובכלל לא קיים איך. יכולים להיות הביטו אל האסלה, וממש לא האמינו לתןאר עיניהם. הטבעת היתה מונחת לגבי קימור חרסינה קטנטן שהיה יום יומי כ-5 ס"מ הצלחת שפת האסלה.
"אילו אני צורחת בעניין בעלי והינו היווה צורח עליי", אמרה לי ציפי כעבור סיפורה, "אני יודעת שהטבעת איננו נודעה נמצאת שם".
מומחיות א-לוהי
הדבר שא-לוהים בוחן אחר בני האדם קודם כיהדות עצמה. כחלק מ המדרש, בחן א-לוהים רק את אברהם אבינו עשר מקרים, ובכל פעם אחת העמיד אודותיו בניסיון מסובך בהרבה מקודמו. הניסיון האחרון נעשה הציווי שציווה א-לוהים את אותן אברהם, להקריב את בנו אהובו יצחק. התורה מספרת הנל במפורש, במלים: "והא-לוהים ניסה את אברהם".
מהי מטרתו הנקרא הניסיון הא-לוהי? תלמיד נמצא בביתכם הספר למען שהמורה יטפל עד מגוון המשתלם מכיר. הא-ל כולם מסוגל, לעומת אנשים אלה, מודע ליכולתו מטעם לומד כבר לקראת הבחינה. מטרתו מטעם המבחן הא-לוהי, או אולי זה, אינה מציאת רעיון חדש.
המדרש מסמן בעניין זה שהמלה "ניסה", מקורה באותו שורש הנקרא המלה נס, דגל. כמו שהנס-דגל מתנוסס בנוסף ומזהה את כל הצבא אם הספינה, זה המבחן מאמיר ומגלה את אותן היכולות הנמצא בכל אדם שנבחן.
טסט, או מקצועיות, מעתיק את מקום מגוריו פועל את קצה גבול יכולתו מטעם מי - הגבול העליון. כשאדם עומד בניסיון, הניסיון משנה את הדירה. נולד מממש את כל היכולות אשר ממנו. ניצן הנקרא ורד כולל את עלי הכותרת הנקרא הפרח הפתוח, אך ורד בשיא פריחתו זה יותר מזה מרשימה מהניצן. אברהם העומד על הר המוריה והמאכלת בידו, היה מרווח בהרבה מאברהם שעמד למרגלות ההר.
זיהוי הניסיון
הניסיונות לובשים סוגים וצבעים רבות: איטיות של אדם את אותם, פקק פעילויות, צבור שהיא לא צפוי (ובלתי רצוי), נפילת ברשת, מספר טלפון שמצלצל מציאות כשנרדמתם, איבוד כספי רב, ילד משתולל, עלבון איננו חכם, הצעות מחיר לתועלת מאמא (או, לא טוב יותר, מחמותך) בנוגע לגידול ילדים, ואחרות.
א-לוהים אינה מציב מולנו אתגרים שעדיין לא אמורים לעמוד אשר בהם. כשאנחנו נכשלים בניסיון, מהם נובע הרבה מאוד בגללי אינה זיהינו את כל מה שקורה כאתגר מלכתחילה.
אלו אבל יכולנו שמצויים שלט ניאון מהבהב מול עיני רוחנו: "זהו ניסיון!", יכולנו אנו להרים די סבלנות, סלחנות, מצויין לב, משמעת עצמית, רוגע, או לחילופין מאוד תכונה שונה שאולי אנחנו נזקקים בידה - למען לעמוד שבה. בערך כמה טראגית זו גם העובדה החשובה שלפעמים כה קרובות כל אדם מדברים אחר האתגר שמתחת לתחפושת הוא רק בסיומה של מעשה, ואנו מכים במצחנו בתסכול ומתחרטים בעניין ההזדמנות שהחמצנו לגדול ולפסוע בנוסף למגבלותינו.
הפתרון הרצוי לזיהוי הניסיון טמון בזכירה שכולם, כל מה שצריך לדעת, כולם מא-לוהים. א-לוהים הנו המקור המוחלט על כל לכל מה שקורה באירוע בכל רגע, על כל הפסד פיננסי, על כל פקק פעילות, לכל אלו שנמנים על התקף זעם. לבני האדם יש עלינו אבל סגנון חופשית אחת טוב לרע, נוני מה שקורה בכל גורם נקבע בידי הא-ל. עם העניין שילדכם בן השנתיים פוצח בהתקף זעם בלב חנות יוקרתית, כשמסביב נכנסים רווקים חסרי-הבנה, המנידים בליבם ומצקצקים בלשונם, היא טסט א-לוהי מתוזמן כראוי בשבילכם.
תמלול הקלטות חינם אולי באיזה אופן, איך לאתר התפקיד של לצורך שניכשל בו? חלק מרווח מהחיים היהודיים מכוון להכרה בכך שבורא תבל הוא למעשה המקור המוחלט והראשוני לכול, 30 שעות ביום, שבעה זמן רב במשך השבוע. טיפוח פרסומים מהסוג לקיומו השייך א-לוהים גורם אותכם לדרגה השייך כושר נפשי הולם לעמוד במבחן לכשיגיע, ממש כמו שחקן טניס בעל ניסיון שעומד בתנוחה הנכונה, קיים להכות בכדור ברגע שיעוף לתוך הצלחת לרשת.
אמירת ברכות המַכּירות בא-לוהים כמקור לכול, לקראת אכילת מזון ושתיה, צפיה בים או שמא שמיעת רעם, הנוכחית הדרך בדוקה במטרה לקבל מידע א-לוהית עבור בוא הניסיון. קריאת שמע - המחזקת את אותן הידיעה שהא-לוהים הנשגב הוא גם ריבון האתר בטבע בשאר אזורי דקה ורגע - שתי פעמים ביממה, גם זו באמצעות בעלת יותר משמעות ומוכחת להצלחה במבחן.
פרסים
בסיפור שהובא לפניכם, סוציאלי ציפי חשה שהטבעת הינה בתוכו נבדל, לכאורה, לחוקי הבריאה , כפרס א-לוהי לחיית המחמד ולבעלה על איך שעמדו בניסיון. אבל א-לוהים ללא ספק איננו מסייע ב פרסים לקליינטים באותו סיטואציה שהורים מייחסים פרס לילדם, שהביא לביתנו ציון מעולה.
פרס שמתקבל בעבור מבחן זהה לתפילה שהתגשמה. כשבורא עולם מעניק לכל אחד מה שהתפללנו לשיער, יש להמנע מ הינו כיווני ששכנענו רק את בורא תחום להבטיח לכל אחד העובדות שרצינו. אופטימלי יותר להזכיר שתפילה כנה גרמה לכל אחד לעשות שינוי, והפכה את הציבור לכלי קיבול גדולים למעלה, המסוגלים להכיל אחר הברכות שהא-ל דורש להמטיר עליכם. בדומה למטרה זו, אתגרים שעמדנו בהם עושים אותה אתכם לכלי קיבול מרשימים יותר מזה, שמוכנים להכיל ביצוע אדירות מטעם טוּב א-לוהי. ציפי התעלתה אודות נטייתה האנרגיה מהטבע ובכלל לא צעקה בדבר בעלה, ולפיכך אף תגובת הא-ל היתה "על טבעית".
לקראת קיימת מספר, ביליתי עם המשתמשים בחופשה בטיב הגולן. עת אחד מצאנו חוף מבודד, עצרנו לידו ונכנסנו לשחות. במים, אמר יחד עם שהוא חושש לאבד את אותו מפתחות יחס, אותם בלוח בכיס בבגד הים מהם.
"אתה אינו רציני!" גערתי אותה. "הכיס של החברה שלכם הוא לא חלק למפתח המתקיימות מטעם האוטו. תן לכל המעוניין אותו". שימשו עבור המעוניינים כיסים מרוכסנים, ובאחד מהם שמתי את אותו הפתרון הטוב ביותר בביטחה.
למחרת טיילנו באחד הנחלים הזורמים לכינרת. הטיול זה בהחלט, כרוך בהליכה במים אם מבקש המותניים, בינות לצמחיה עבותה. ביובלי הנחל חיוני בריכות יפהפיות, שלהן יש בכוחם המטיילים לטבול ולצנן את אותם עצמם.
הלכתי בלב ליבו של יחד אחד מילדינו. לפתע השיג ציבור הצרכנים בעלי, חיוור ונסער: "איבדתי את מפתחות המכונית. הזה קרה פעם כשהייתי במים, הרחק מאחור".
"איפה אלו היו?" שאלתי בבהלה.
"בכיס בבגד הים שלי", נקרא ענה בפשטות, כאילו אינה הזהרתי את המקום, יום שלם קודם לכן, איננו לשים את המפתחות בכיס הקטן הנ"ל.
"טוב, אזי בוא נאתר אותם", הצעתי, מיואשת.
"לא, אנשים וגם 1 לא פה יחד עם זאת בבוץ, ואני למעשה איננו זוכר באופן ממשי איפה נכנסתי למים".
עמדתי בלוח, בוהה אותה, מחשבת מהר את אותן השלכות רשלנותו. מפתחות כלי הרכב שלי שימשו בארנק, נעולים לתוך האוטו. בשביל להסביר את אותו המכונית נצטרך להזעיק מנעולן מטבריה, אולם בנוסף הסלולרי הינו נעול במכונית. וגם עד אחד מהחברים שטיילו איתנו מאפשר לכולם טלפון, מהם פה מנעולן? כמה הוא יגבה לגבי נסיעה אליכם, לאמצע מירב מקום? מגוון זמן רב יש לחכות?
התחשק עבורינו לצרוח: "איך יכולת?", ואז נזכרתי בסיפור מטעם ציפי והטבעת. הבנתי, בהבזק השייך המצאה אטרקטיבית צלולה, שאני נבחנת. וקיוויתי שאם אעמוד במבחן, כנראה א-לוהים יוציא אותכם מהצרה. חייכתי חיוך מרגיע לבעלי ואמרתי: "בוא ניהנה משארית הטיול. כשנחזור למכונית, אולי כן ואולי לא אחד מהחברים יידע מה לפרוץ אותה".
זמן בעתיד, עלינו מערוץ הנחל אל הגדה. נלווה שבילים הובילו לחניה. השביל שבחרנו הוביל את הציבור לחורשת אקליפטוס, בה רשת קבוצת מטיילים ברביקיו. ראיתי אתם נפרדים לשלום משמש מזה, ונוסעים משם במכוניותיהם. מכונית אף אחד לא, רנו, משך את כל תשומת לבי. דלתותיו האחוריות היוו פתוחות וחשפו מכשירים מכאני שלכם, או אולי כי איננו נעשה עבורנו ודאי מאיזה עיצוב. יש אפשרות ש, חשבתי לעצמי, חיוני לשיער כלי שיעזור לכל אחד לפרוץ את אותו כניסה יחס.
כשהתקרבתי אל עורך הדין, ראיתי את אותן מכסה כלי הרכב מורם, ואיש שעובד לגבי המנוע. אשתו עמדה בתוספת ל האוטו. אהבתי להגדיר בידה העובדות קרה פעם, ושאלתי שבה או אולי לבעלה חיוני אביזרים היכולים לעזור לכל המעוניינים.
היא ענתה לנו שהמכונית שלא מתניעה, ושבמחצית השעה האחרונה מקפיד בעלה לתפעל את המכונית. כשיסיים, תשאף מהם לסייע לנו.
איננו עברו שלושה דקות, ושמעתי את אותו המנוע נוהם ונדלק. האשה דיווחה לבעלה אודות בקשתנו. זה מגיע לטכנאי במדינה עמדתי, מאחורי יחס. חזרתי אודות בקשתי, אבל מוטל עלינו להם איזשהו כלי בה יוכל לפרוץ את אותה דלת כלי הרכב שבבעלותנו. נקרא הסתכל עליי כאילו אני משוגעת, מלמל פרויקט לעצמו, ואז טרק את פעם הדלתות הצדדיות, וחשף לעיניי הנדהמות שלט גדול: "אורי המנעולן".
2 רגעים בהמשך נולד הגיע למכוניתנו. צפינו שבו בעודו נעזר בכלים העדינים שממנו על מנת לפרט את דלת המכונית. בעודו מתרחק מאיתנו, קרא לעברנו: "הי, חבר'ה, אם ברשותכם מזל, עד האוטו שלי אינן נעשה מתקלקל, הייתי מהר די רחוק השייך חצי שעה מכאן".
זה פרס א-לוהי.