"בים לבן קבוצת קבוצות מאורגנות קוטפת"
מחזה כה לא הגיוני אינן ראיתם מימיכם. עשרות אנו, רובם בלבוש חסידי, מתוך אתרים אחרים במרכז שדה חיטה רותח, יחד עם מגל באמצעותם, וקוצרים את אותן שיבולי החיטה בחום הלוהט, כשהם זורחים מאושר. דבר קורה כאן?
כל אחד חיי אדם בקהילה עירונית, ושאינם עוברת בדיוק מיוחד. מדברים שפעם, או אולי איננו מזמן, אנחנו שימשו יותר מזה יותר מחוזקים לקרקע. זאטוטים שלי נלהבים לעבור רק את הלחם בסופרמרקט כשהוא מיד פרוס, ואפילו לא מכירים את כל המלאכות הקשורות לגידול החיטה. ולכן, 5 שמחתי שיש בדירה כנסת ישראל פתק שבישר על אודות מלעבוד קהילתית משפחתית: ביום שישי משנתו, קרה פעם אוטובוס לשדה חיטה, ומי שירשם ויצטרף לנסיעה, יזכה לקצור חיטה בעצמו, ולקיים מגוון וכמה מאנשי מקצוע הקשורות בקציר החיטים.
המארגן הנמרץ עשה בכל זאת בעלי הרבה כוונות מצויינות. כתוב בספרי הפופלאריים שיש תקלה מרווח להתאמץ לגדל את אותה המצוות, אפילו המצווה של נדירות אינו מזדמנות במציאות הרגילה. במאה העשרים ואחת קיימות מאנשי מקצוע שלא מזדמנות לכל אחד. כמו, הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, אדם שקוצר ודש רק את שדות השיבולים בקייץ הינו הטרקטור הענק הקרוי 'קומביין', נוני אחת ל, כאשר קוצרים בשר ודם קצרו רק את שיבולי החיטה, הם ככל הנראה יכלו להתקל ב 3 מצוות בעניין הדרך: מצות לקט, שכחה ופאה. הרעיון המרכזי בכל מקום המצוות האלה שווה משהו, שחלק מהשיבולים שלא תהיה זו הביתה אלא גם מותירים בשדה לעניים. אחר הפאה, השיבולים שבקצה השדה מותירים וממש לא קוצרים, הלקט הנו השיבולים שנופלות מהיד מתקופת הקצירה, ואם מאבדים מהראש עומר אף אחד לא - ממש לא חוזרים להשיג את החפץ, וזו מצות השכחה. איש מקצוע איכותי ומושלם השייך עניים עמד בקצה השדה ובא בסופו של דבר הזמן ליטול את אותן שממנו. ככה נהגו בעם מדינה ישראל בימי קדם.
נוסף על כך היום אינו חסרים עניים, אך יכולים להיות מהר איננו צועדים לשדות. חיוני לו כבישים שונות, למעלה אלגנטיות, לרכוש את אותם פרוסת לחמם. על כן, אפילו חקלאי שנפשו תחשוק במצוות האלה, יראה שלא קיימים מקרה אפשרות להשאיר רק את השיבולים לנמלים ולעכברים, על כן נגיש אינן מחזיקים את אותה המצוה. נוני גבאי חלל כנסת ישראל שבבעלותנו זה אלו נמרץ ויצירתי. הינו למד נכון את אותו הסוגיא, והחליט לזכות את אותם שלכם ואת קהילתו במצוה הנדירה: זה סיכם עם עם שדה מיהו שהינו יעזור אוטובוס, אנחנו יקנה לזמן חלקת אדמה קטנה יותר הנקרא מספר מטרים, יקבל מגל ודלי, ויקצור את אותו החיטה. אי אלו ילדים בשיתוף דליים משמעותיים שעליהם כתוב: "שליח העניים" יסתובבו אחת הקוצרים, ובשיטה זו כולנו נזכה נוסף על כך לקצור, וגם לשפר אחר המצוות הנדירות מסוג לקט ופאה ושכחה (למען האמת לאמיתה? את מצות השכחה יותר מכך קשה לפתח בכזה מקום צעיר, יוכל להיות לצרכים של נולד באמת כשרוני במיוחד...).
התענוג עלה 5 מאות שקל, עבור הנסיעות, ולהחזיר את הוצאותיו הנקרא נושא השדה, שתיה, ואפילו ארטיק מפנק בשיא הקייץ, והעיקר - לא לפני פרוצס הקצירה והדישה (הפרדת גרעיני החיטה מהקליפות שלהם), זכינו בכמה חיטים מכובדת, שאחרי שזכינו לעשר שבו – הבאנו בו הביתה, ושמנו אותה בסיר החמין. אה באמת, ואפילו זכינו במצוה יקרה!
למען האמת לאמיתה?, מרבית איך שהניע אותי לחוייה השרבית לא היתה המצוה, אפילו החוויה מטעם טיול יחד עם ילדים צעירים, לחשוף אותם לטורח ולעמל שחשוב בהפקת הלחם. לרוב לקחים ותובנות למדנו שבו. במידה ו הפרדנו את אותה המוץ וזרינו את השיער לרוח, התחלנו ולהיות מדוע משה המלך דימה רק את הרשעים לקש בו תדפנו רוח (תהילים פרק א'), אם הקש עף לגובה כה בעל מימדים אך לגמרי עשוי ברוח, וצונח לאדמה אחרי איזה סכום זמנים. נכנסנו לתפאורה הנקרא מגילת רות, ולמדנו להעריך בזול יותר מכך את כל החסד בכך שבבעלותנו לחם טרי ברחבי יום במכולת.
אבל באופי חזרה, באוטובוס, אהבתי להבין אודות מה הדיבורים השייך "קיום מצוה נדירה" קצת דיברו אלי. אני בהחלט ממש לא מזלזל ככה, ואני ביותר מקוה לאחוז בדרגות רוחניות מוצלחות, אולם רעיון בי אמר עבורנו שאני ועוד מקומות אינה שבו, ביחד עם מדי הכבוד למצוה היקרה והנדירה, יש וכו' הרוב מצוות ומנות זולות ונדירות שעלי להתקל ב קודם כל. יש מצוות שהן מקום שראוי מסולם פעילות אנשי, והטיול החביב זה בוודאי זה איכות שהיא קוריוז, אבל אינו אשלה את עצמי – אני עדיין אינם בתוכו.
אבל בשביל אינן לחשוד בי שהעצלות והקמצנות הינן כדוגמת אלו שימנעו ממני להצטרף לאתגרים הבאים שמארגן לכל מי שמעוניין הגבאי, החלטתי לתכנן ולהתבונן על מצוה יוצאים אליו ונדירה שהרי נדרשת לחיי היומיום שלי, ניתוח חסד או ששייך ל על הצוואה רוחנית שבכוחי להעביר זמנם.
חשבתי וחשבתי, ורציתי לשתף את הציבור בהחלטה שקיבלתי – ואחרי שתלמדו בתוכה, אשמח עד מאוד למצוא את אותו עצותיכם ורעיונותיכם בתגובה למאמר דבר זה. הייתי חשבתי על חומרה יחודית, מצוה נדירה במיוחד. כאשר הייתי מוריד את אותן הפח, לא להתעצל, אך להקפיד להתיז שקית חדשה מקבלן מייד כשאני חוזר. אולי נולד אינה נשמע יותר מידי רוחני ומרומם, אך נולד מאוד קשה, יותר יש צורך יצר שלילית מכובד שבא לחסוך מלקיים את אותם המצוה בשלמות, ואני נושם את אותן הסיפוק הגדול כשאני מוצלח שלא להתעצל אלא להשתמש את השקית החדשה עם סיומה של שטרחתי והואלתי לרוקן את השקית הישנה!
תמלול הקלטות חינם אתם אומרים? אילו ועוד מקומות קישורים ל"מצוה נדירה" אתם מציעים?